יוסף פַּפְּיֶרניקוב (בכתיב יידי: פּאַפּיערניקאָוו; 1897 או 1899,‏[1] וורשה12 במרץ[2] 1993, תל אביב) היה משורר יידי, איש העלייה הרביעית, 1924, ממייסדי ספרות היידיש בארץ ישראל.

יוסף פפירניקוב נולד בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 (1897 או 1899[1]) בעיר ורשה, בנם של מלכה לבית סורגנשטיין ושמואל, בעל איטליז, מראשוני חובבי ציון, משכיל ועסקן ציוני. התחנך כרגיל חינוך מסורתי בחדר, ולאחר מכן למד בגימנסיה ריאלית רוסית.

בזכות קולו, קול אלט יפה, ושמיעתו המוזיקלית, התקבל בגיל 8 למקהלת בית הכנסת טלומצקה שבוורשה בניהולו של החזן הנודע גרשון סירוֹטָה ובניצוחו של ליאו ליוב הצעיר, והשתתף בקונצרטים והקלטות.

בגיל 16 החל לכתוב שירים ביידיש. שיר הביכורים שלו, "דאָס פֿעלד" ('השדה'), התפרסם בגיליון 4 של הירחון הספרותי "יודישע זאמעלביכער" שהחל לראות אור בוורשה באותה שנה בעריכת יצחק מאיר וייסנברג. כבר בנעוריו התקרב לציונות הסוציאליסטית, ובראשית שנות ה-20 הצטרף למפלגת פועלי ציון שמאל, שראתה בספרות יידיש המודרנית חלק מרכזי בזהות היהודית. היה פעיל בחיי התרבות של המפלגה ופרסם את שיריו בעלוניה שבעריכתם של יעקב זרובבל ויעקב קנר (קענער).

בשנת 1924 עלה לארץ ישראל, ועבד כפועל בסלילת כבישים ובבניין בראשון לציון ובתל אביב. ב-1929 נסע לפולין והתגורר בה עד 1933, אז שב סופית לארץ. בשואה נספו אמו, ארבעה מחמשת אחיו וכן דודיו ודודניו.

מאז 1918 שירתו המלודית, הכמו-עממית והעשירה בדימויים זכתה לפופולאריות, ופפירניקוב פרסם שירים (בהם שירים על הווי ארץ ישראל), סיפורים וביקורת ספרות בכתבי עת יידיים בפולין, בארץ ישראל ובארצות הברית (וכן במדינות נוספות כמו צרפת ודרום אפריקה), בהם היומונים "היינט" ו"מאָמענט" וכתב העת הספרותי "ליטעראַרישע בלעטער" "צוקונפט", "מאָרגן זשורנאל" "פּראָלעטארישער געדאנק" ('הרעיון הפרולטרי'; עיתונה של מפלגת פועלי ציון). לאחר קום המדינה כתב באופן קבוע ביומון הישראלי "לעצטע נייעס". כן פרסם שירים ב"די גאָלדענע קייט". היה חבר אגודת הסופרים היידיים וחבר הסניף העברי של ארגון הסופרים הבינלאומי.

בשנת 1927 התפרסם בוורשה ספר שיריו הראשון: "אין זוניקן לאנד: פּאלעסטינע לידער" ('בארץ שטופת השמש: שירי ארץ ישראל'). עד מלחמת העולם השנייה ראו אור בוורשה ובתל אביב 8 קובצי שירה מפרי עטו, וכן לקט תרגומים לשיריו של המשורר הרוסי סרגיי יֶסנין (1933).

בעוד שיריו המתארים את תלאות החלוצים בארץ מתאפיינים באיכות לירית, הרי ביצירתו שלאחר השואה, הכוללת שירה, סיפורים קצרים וזיכרונות, ניכרת יותר מנימה של אלגיה.‏[3]

פפירניקוב חיבר לחנים לכמה משיריו. שירו "זאָל זײַן אַז איך בױ אין דער לופֿט מײַנע שלעסער" ("מה אכפת לי אם אני בונה באוויר את ארמונותיי"), שחיבר לו גם מנגינה, זכה היה לשיר עממי פופולארי. עוד משיריו הידועים: "אונטער די פוילישע גרינינקע ביימעלעך" ('תחת עצי פולין הירקרקים'),‏[4] שנכתב כתגובה או פראפראזה לאחר השואה, לשירו של ח"נ ביאליק "אונטער די גרינינקע ביימעלעך" ("בין העצים הירקרקים").‏[5]

לעברית תורגמו רבים משיריו, בין היתר על ידי יעקב פיכמן, נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, שמשון מלצר ויחיאל חגיז. 4 קבצים של שירתו בתרגום עברי יצאו בתל אביב במהלך חייו, בהם שניים מתורגמים על ידי משוררים שונים (תש"ב, תשכ"ב), קובץ מתורגם על ידי אהרן אשמן (תשכ"ו 1966–תשמ"ה 1985) וקובץ בתרגומו של שלמה שנהוד (תשל"א).

פפירניקוב זכה בכמה פרסים ספרותיים, בהם פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש (1975).

בשנת 1965 ראה אור ספר יובל לכבודו, לרגל 40 שנות ישיבתו בארץ ישראל: "40 יאר פאפיערניקאוו אין ארץ-ישראל".

בשנת תשמ"ח-1988 הוכתר בתואר יקיר העיר תל אביב-יפו.‏[6]

פפירניקוב נפטר בשיבה טובה בתל אביב בשנת 1993, ערירי. נקבר בתל אביב.

ארכיונו, ובו טיוטות של יצירותיו במכונת כתיבה, וטיוטות של דברים עליו ותצלומים, שמור בספרייה הלאומית בירושלים.

אחיו הצעיר, לוי פפירניקוב (1900–1985), היחיד ששרד את השואה, עלה עם אשתו ושני בניו לישראל בסוף שנות הארבעים לחייו, וכאן עבד בעבודת כפיים וכתב ביידיש סיפורים ורשימות שהתפרסמו בכמה ספריו שפרסם ובעיתונים.

ספריו

  • אין זוניקן לאַנד: פֻאלעסטינע לידער, ורשה: נייַע קולטור, 1927. (שירים)
  • רויט אויף שווארץ: לידער, ורשה: נייע קולטור, 1929. (שירים)
  • גאלדענע זאמדן, ורשה: אייגנס, 1932. (שירים)
  • מיט לענדער גלייך : פאלעסטינער לידער: אייגנס, 1934. (שירים)
  • די פיראונצוואנציקסטע שעה: לידער,‫ תל אביב: אייגנס, 1935. (שירים)
  • פאר מיר און פאר אלע: סאציאלע לידער, תל אביב: אייגנס, 1936. ("בשבילי ובשביל כולם") (שירים)
  • אנוווקס: לידער, תל אביב: אייגנס, 1938. (שירים)
  • אונטער פייער: לידער,‫ תל אביב: אייגנס, 1939. (שירים)
  • פון רויטן פראנט, תל אביב: שטאמען, 1943. (שירים)
  • אונטער שווארצע הימלען, תל אביב: אייגנס, 1944. (שירים)
  • פֿון ערשטן שניט 1918–1928: ווארשע – תל-אביב,‫ תל אביב: אליין, 1945–1946. (שירים)
  • מייַן ברענענדיקער שטאַם,‫ תל אביב: אליין, 1945. (שירים)
  • היימוויי: ווארשע – תל-אביב – פאריז, תל אביב: אליין, 1946. (שירים)
  • איבערבלייב: 1918–1925, וואַרשע–תל אביב, תל אביב: אליין, 1949. (שירים)
  • געקליבענע לידער: פון היים בונט קריג און חורבן, ניו יורק: איקוף, [תש"ח?]. (שירים) (בראשית הספר פרק אוטוביוגרפי)
  • אן עלנד הויז: (און אנדערע דערציילונגען),‫ תל אביב: קליינביבליאטעק, 1950. (סיפורים)
  • פֿרוכט פון ווינט: (געקליבענע לידער); ארויסגעגעבן פון יידישער קולטור-פעדעראציע, יוהנסבורג: [חמו"ל], 1952. (שירים) (2טע אויפל:‫ תל אביב: אליין, 1980.)
  • מייַן שיר השירים: לידער פֿון ליבשאפֿט,‫ תל אביב: ניי לעבן, 1953. (שירים) (2טע פארגרעסערטע אויפל: המנורה, 1966.)
  • דאָס לאַנד פֿון צוויטן בראשית: ארץ-ישראל-לידער און פּאעמען,‫ תל אביב: (דפוס הכרמל), 1954. (שירים)
  • היימישע און נאענטע: דערמאנונגען,‫ תל אביב: י"ל פרץ ביבליאטעק, 1958. (זיכרונות)
  • די זון הינטער מיר, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, 1961. (שירים)
  • פון צווייטן בראשית: לידער און פאעמעס; ארויסגעגעבן פונעם י’ פאפיערניקאוו-יובל-קאמיטעט, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, 1964. (שירים ופואמות)
  • איבער חורבות, תל אביב: המנורה, תשכ"ז. (שירים)
  • אין ליכט פון פארגאנג: לידער,‫ תל אביב: המנורה, תשכ"ט. (שירים)
  • פון אלץ צו ביסלעך: מיט יידיש, מיט יידישע און נישט-יידישע, פארצייכענונגען, נסיעות,‫ תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ד 1974. (מסות)
  • אין ווייסן עלטער: לידער; (ארויסגעגבן מיט דער הילף פון שמואל און גאלדע שפירא פאנד, פאריז), תל אביב: י"ל פרץ פארלאג, 1976.
  • מיין אנטאלאגיע, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, 1978. (שירים)
  • די גרינע ראסע: לידער, תל אביב: דויער, תשמ"ג 1983. (שירים)
  • באנייונג: לידער, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, תשמ"ה 1985. (שירים)
  • אין א ניי ליכט: לידער, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, תשמ"ז 1987. (שירים)

בתרגום עברי

  • מן הטנא: שירים; מתורגמים ע"י סופרים שונים (עורכים: אברהם לוינסון ודב שטוק), תל אביב: הועדה להוצאת כתבי המשורר, תש"ב.
  • פרי גני: שירים; תורגמו ע"י סופרים שונים, תל אביב: מנורה, תשכ"ב.
  • בוים און וואלד: לידער / אילן ויער: שירים; תירגם מיידיש א. אשמן, תל אביב: ה. לייוויק פארלאג, תשכ"ו 1966–תשמ"ה 1985. (יידיש ועברית עמוד מול עמוד)
  • בשערי הקשת: שירים; תירגם מיידיש שלמה שנהוד, תל אביב: המנורה, תשל"א.

תרגום

בעריכתו

  • ירושלים אין יידישן ליד: אנטאלאגיע; צונויפגעשטעלט און רעדאגירט: יוסף פאפיערניקאוו, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ג.

ספר יובל

  • 40 יאָר פאפיערניקאָוו אין ארץ-ישראל, תל אביב: פארלאג י.ל. פרץ; וצא לאור מטעם פאפיערניקאוו-יובילייקאמיטעט ביים יידישן ליטעראטן און זשורנאליסטן-פאראיין אין ישראל, 1965.

לקריאה נוספת

  • "יוסף פאפיערניקאוו", אין: לעקסיקאָן פֿון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 7, ניו יורק: אלוועלטלעכער יידישער קולטור-קאנגרעס, 1968, עמ' 105–107.
  • דב סדן, היימישע כתבים: שרייבער, ביכער, פּראָבלעמען, תל אביב: המנורה, תשל"ג 1972, באנד 1, עמ' 133–139.
  • אברהם ליס, 'יוסף פאפיערניקאָוו', בייַ זיך 22 (תשמ"ג), 64–70.
  • דוד ספרד, 'י. פאפיערניקאָוו', פֿאָלק, וועלט און מדינה 57 (1979), 13–14.
  • Emanuel S. Goldsmith, 'Yiddish Bard of Israel’s Rebirth: On the 90th Birthday of Joseph Papiernikov,' Jewish Book Annual 47 (1989), 170-181.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 חלק מהמקורות גורסים כך וחלק כך. יש שאף נוקבים בתאריך לידה מדויק: אצל דוד תדהר (עורך), "יוסף פפירניקוב", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1601 נטען י"ח בשבט תרנ"ז, 1897; ואילו בדף המשורר באתר בית לייוויק נטען 22 ביוני 1899.
  2. ^ תאריך הפטירה המדויק ע"פ דף המשורר באתר בית לייוויק.
  3. ^ י"ח בילצקי, יוסף פפירניקוב, באנציקלופדיה יודאיקה, 2007, באתר HighBeam (באנגלית).
  4. ^ Moyshelekh Un Shloymelekh (part 2), באתר המרכז לחקר המוסיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים (באנגלית).
  5. ^ מילות השיר "2404" והאזנה לו, באתר זמרשת..
  6. ^ יקירי תל–אביב-יפו, באתר עיריית תל אביב-יפו

 

        מילון יידי-עברי
       חומר לימודי 
תרגול
משחקים
שירים
יצירות
סימני ניקוד
    חג והווי יהודי
משוררים וסופרים
        פרויקטי גמר
קישורים
כתבו לנו
ידיש:ד"ר שושנה דומינסקי
מונה כניסות: 180375

תכנות: דודי זוהר 2006 אוּרי הרדוף 2009 גד אבן חיים 2017-2016
כל הזכויות שמורות ©
0